בואו להגיד לי שלום!

לפעמים, אתן רואות אותי במרחב האמיתי 😊 בין אם זה במסיבה (בדרך כלל אלטרנטיבית, יש לומר), בשיעור ניסיון/קורס, בהפעלת רווקות, או באירוע מידברן כלשהו, אין דבר יותר כיף מלשמוע ״טוב, אז קצת לא נעים להגיד את זה, אבל אני עוקבת אחרייך מלא זמן ואני ממש אוהבת/מעריכה אותך״.

אין. דבר. נעים. מזה. לשמוע!! באמת! לעיתים אני שומעת ״אני מרגישה קצת כמו סטוקרית״, אבל אין שום דבר סטוקרי בלצרוך תוכן ולהנות ממנו. להיפך. זה נפלא! אני אוהבת את זה, זה חשוב לי לדעת שאני לא סתם מלהגת על המקלדת ואף אחד לא קורא את זה. זה עושה לי נעים לדעת שאני מגיעה אליכן. זה חשוב לי לשמחת חיים, לסיפוק מהעבודה, ולשקט הנפשי שלי.

אחת הסיבות שהתפטרתי מהעבודה הקודמת שלי, ובעצם זנחתי את הקריירה במדע (״קריירה״. עשיתי תואר שני וזהו), זה כי אני לא יודעת לדחות סיפוקים. ומדע זה תהליך מאוד איטי, רפטטיבי, בלי עבודה מול אנשים יותר מדי, בלי שום סיפוק מובטח. כיום, לעומת זאת, אני נהנית 3 פעמים בשבוע לראות אתכן רוקדות, לומדות, משתפרות, יוצרות חברויות, צוברות ביטחון עצמי, ולומדות להכיר צד חדש בכן שאולי לא חשפתן עד עכשיו. זה, הסיפוק שלי. אבל להוציא את ה-3 ערבים בשבוע, אני רב הזמן לבד. עובדת על המחשב לבד בבית, רק אני והמח הלעיתים אובססיבי שלי, ואז עולות תמיד מחשבות של ״זה לא מספיק״. אני לא מספיק עובדת, אני לא מספיק מייצרת תוכן, אני לא מספיק מגיעה לקהל שלי (לייקים ותגובות, זה נורא, נורא!), אני לא מספיקה.

אז לצאת למסיבה, או להגיע למסיבת רווקות, ולשמוע מכן כמה טוב ונעים וחשוב המסר שלי וכמה אתן נהנות מהתוכן שלי- זה הסיבה שאני עושה את זה. אז בבקשה, אל תתביישו (כבר היו לי כמה שכתבו לי שראו אותי אבל התביישו להגיד שלום). תבואו, תציגו את עצמכן. אל תעשו את זה בשבילכן, תעשו את זה בשבילי 😉 זה עושה לי נפלא, וזה מזכיר לי כל הזמן למה אני עושה את מה שאני עושה 💞

בתמונה: אני עם בן זוגי שיחיה Ofir Abe ובת זוגתי שתחיה Meital Peer במסיבה בה ניגשו אליי כמה נשים ושאלו אם אני זו אני, והיה ממש כיף 💗