top of page

להעז. לחלום.


לא, לא עוד פוסט ולנטיינז על אהבה, אלא- חלומות. הכח להעז לחלום. לא כל אחד מעז לחלום, ובטח שלא לחלום גדול.... היום היתה לי פגישה מאוד משמעותית, פגישה שהתחילה כפגישה עם מכרה והפכה להיות סוג של פגישת אימון (קואוצ׳ינג). סיפרתי לה על התוכניות והחלומות שלי לעתיד, והתחלנו לפרק את זה לתת-משימות ויעדים מדידים. די מהר היא הבינה שהבפנים שלי לא באמת מאמין בכח שלי לבנות ולהגשים את החלומות, וניסינו להבין למה. עשיתי רשימה, לא של כל הפחדים שיש לי (כי זו כבר עשיתי לא מזמן, של מה יכול להשתבש), אלא רשימה של תפיסות ואמונות שמהדהדות לי בראש, בתת-מודע. כל מה שספגתי בילדות, בבית, מההורים. כתבתי בעבר שאני מגיעה ממשפחה מאוד מאוד פולניה, נורמטיבית. החלום של המשפחה היה שאלך להיות רופאה וה״מרד שלי״ היה שהלכתי ללמוד ״רק״ ביולוגיה במקום. כשהחלטתי לעזוב את העבודה-של-גדולים היחידה שהיתה לי אחרי התואר השני בגנטיקה, היה לי סופר, סופר קשה להתמודד עם ההבנה שהערכים שלי שונים מהערכים של ההורים שלי. גיליתי שאני לא באמת רוצה יציבות, ביטחון ושגרה, אלא הרפתקנות, יוזמה, חידוש, ויצירה של דברים מאפס. אני כבר יודעת שהערכים שלי הם שונים מהערכים שגדלתי איתם, ואני בטוחה שיש המון נשים שמזדהות איתי לגבי זה. אבל עדיין, העבר נשאר בתת מודע, כל מה שספגנו בתקשורת מילולית או לא מילולית. ולכן, כתיבה של כל התפיסות והאמונות והאמרות שמהדהדות שם, היתה משחררת בטירוף. אני לא אכתוב את הכל, אבל רק שתבינו על מה אני מדברת: - אנשים חכמים ״כמוני״ צריכים להתפרנס מעיסוק עם המוח, לא מעיסוק עם הגוף (למשל, ריקוד) - לרקוד עם התחת זה וולגרי, לא יאה, ובטח שלא להעלות לאינטרנט - להיות בנוח עם המיניות שלי זה לא בסדר - עדיף להיות שכירה בעבודה משרדית, בטוחה ויציבה גם אם היא לא כיפית - לא מחליטים בשרירותיות על ״מה אני רוצה לעשות בחיי״, ואז מנסה למצוא אפשרויות הגשמה, אלא בודקים בשיטתיות מה יש בשוק העבודה שהכי יתאים לי ברגע שכתבתי הכל, הרגשתי שהקאתי החוצה רעל שחסם אותי בחודשים האחרונים... כן, אני חיה את חיי בדיוק איך שאני רוצה, וכן אני מתפרנסת ממה שאני אוהבת ואני מגשימה את החלום שלי להביא לנשים אושר וקבלה עצמית דרך ריקוד. אבל אני גם רוצה לגדול, אני רוצה להגיע ליותר נשים, אני רוצה להיות באמת באמת- אימפריה. ולא ידעתי למה אני לא מבינה מה, איך ומתי לעשות. היום, הבנתי. האמונות האלה, שלכל אחד מאיתנו הן קצת שונות וקצת דומות, מניאקיות- אנחנו לא שמות (גם שמים) לב שהן שם. הן אורבות שם בחלק האחורי של המוח, חסרות צורה מוגדרת אבל גורמות לחוסר שקט תמידי. וואללה? הן לא האמונות והתפיסות שלי. אני מתעקשת, בכח, לבחור להאמין במה שאני רוצה- שאישה יכולה לבנות אימפריה ועסק מדהים ומשגשג וענק, גם אם זה בתחום ״רך״ כמו ריקוד, ולא בהייטק או איזה סטרט-אפ. אני בוחרת להאמין שלקחת סיכונים מחושבים זה הדבר הכי טוב שאני יכולה לעשות בשביל עצמי, כי מי שלא מסתכן, לא מרוויח. אני בוחרת להאמין שקודם כל צריך לבדוק מה באמת משמח ומרגש אותנו, וברגע שנתכוון לשם- ההזדמנויות יגיעו. האינטואיציה שלנו היא הכלי החשוב ביותר שלנו. לכל אחד יש אינטואיציה אחרת כי דברים אחרים חשובים לו, ומזל שככה, אחרת העולם יהיה ממש ממש משעמם 😊 אז הפוסט הזה לא ממש קשור ישירות לטוורקינג, אלא די בעקיפין, אבל רציתי לחלוק את זה איתכן גם כי נופלים לי המון אסימונים על דרכים שבהן אני מגבילה את עצמי ביום יום בלי לשים לב אפילו, וגם כי אני יודעת שלכל אחת ואחת מאיתנו יש את האמונות המגבילות האלה, התפיסות שגדלנו איתן, שפשוט לא משרתות אותנו! לא משרתות אותנו. ואפשר לבחור לא להאמין בהן. בכלל, אפשר לבחור להאמין במה שרוצים. התרגלנו להיות צינים, חשדנים, זהירים. אבל לא חייבים. קצת אמון והרבה אהבה בעצמכן ❤️ זהו, בסוף כן יצא פוסט על אהבה 😍 אפילו שלא התכוונתי.

bottom of page